ושאלוהים יעזור לי

אז היום אני סוף סוף חוגגת 18.

18 זה מהגילאים האלה שמחכים להם כל החיים, מנערה, לאישה או משהו כזה.

אבל אצלי, אצלי קצת פחות. נכון, ברור שזה גיל משנה חיים שכזה, אבל אצלי, משנה חיים, גורל ואת כלמה שהכרתי עד עכשיו.

אצלינו הדתיים, דתיים לאומיים, גיל 18 זה כבר גיל שמתחילים את השידוכים, ככה היה בדיוק אצל אחי ואחותי הגדולים ממני, ככה יהיה איתי וככה יהיה עם אחיי הקטנים. ההורים שלי רק חיכו ליום הזה, היום שיוכלו סוף סוף לשדך לי את הבן של משפחת רוזן.

אני מכירה את אבנר מגיל 4 בערך, גדלנו יחד וככל שהתבגרנו הבנו שנינו שאנחנו מיועדים להיות יחד. להתחתן, להביא ילדים ועד שנזדקן יחדיו. שלא תבינו אבנר הוא בחור נחמד אבל לא היה בינינו יותר מדיי, הרי אסור לי להיות איתו לבד כי הוא בן, מעולם לא נגענו אחד בשני אפילו לא לחיצת יד כי שמורים נגיעה וגם לא באמת דיברנו אחד עם השניה אבל עדיין, ידענו שנתחתן ברגע שאגיע לגיל 18.

היום בבוקר אבי פנה אליי ועידכן כי כבר מחר יש מפגש עם המשפחה של אבנר. כבר? לא נתנו לי אפילו יום אחד של גילך 18 אבל למזלי קבעתי עם חברה שניסע לתל אביב לחגוג לי את יום ההולדת. לא אמרנו לאף אחד שאנחנו נוסעות לתל אביב, בטח לא לאבי, רק שהולכות לחגוג לי כל היום. קבענו בשעה 9 בבוקר בתחנת הרכבת, לנסוע לתל אביב זה מבחינתינו כמו לטוס לחו"ל, ארזתי ילקוט ולקחתי אוטובוס לרכבת. פגשתי את שרה בתחנת רכבת, קנינו כרטיס יומי והגענו לרציץ, למזלינו הרכבת הגיעה די מהר, עלינו ואפילו היה מקום לשבת.

התיישבנו במושב רביעייה, שרה ליד החלון, אני מולה ושני המושבים לידינו ריקים. הרכבת עצרה בתחנה הבאה שם עלו לא מעט אנשים, איש מבוגר התיישב ליד שרה ובלי ששמתי לב התיישב לידי חייל. הייתי לו דרגת סמל אז אני מניחה שהוא בערך בן 20, עם מדים מתוקתקים ונשק. לא הסתכלתי עליו רק זזתי באי נוחות במושב שלי כשהוא התיישב. הרכבת התחילה לנסוע והרגשתי שמשהו מושך אותי בחייל שיושב לידי והייתי חייבת להציץ. הסתכלתי על שרה שהייתה בכלל עסוקה בטלפון שלה ואז הזזתי בכמה מעלות את ראשי כדי להציץ ונתגלה בפניי בחור יפה תואר ונראה שהוא גבוה כי הוא בקושי נכנס עם הרגליים למושב רביעייה. הוא עצר את נשמתי.

הנסיעה המשיכה, וכל פעם הפניתי את ראשי יותר לכיוונו עד שבאחת הפעמים הוא גם הסתובב אליי ועינינו נפגשו, איזה עיניים יש לו, המבט שלו גרם לי לעקצוצים בגוף. הסתכלנו אחד על השניה ולא אמרנו כלום. "אנחנו תחנה הבאה" פתאום אומרת שרה וגורמת לי להסיט מבט ממנו, הנהנתי לה והקרוז של הרכבת הכריז שאנחנו נכנסים לתחנה. שרה קמה, עקפה את המבוגר שישב לידה והתקדמה ליציאה "בואי" היא אמרה לי, אחרי כמעט דקה קמתי, בדיוק כשהרכבת נעצרה, מעדתי עליו כך שיצא שהתיישבתי עליו על הצד, הרמתי את הראש וראיתי שהוא מסתכל עליי ומחייך "זו גם התחנה שלי" אמר כשהוא עם חיוך מרוח על הפנים ואף נראה לי שהרגשתי משהו מתחת למכנסיים שלו זז. "סליחה, סליחה" קמתי ממנו מהר ורצתי לדלת הרכבת והוא בעקבותיי.

ירדתי מהרכבת ונשמתי לרווחה, הסתכלתי לצדדים לחפש אותו ולא ראיתי אותו בתחנה. אני ושרה התקדמנו לעבר היציאה מהרכבת, יוצאות מהשער היציאה של הרכבת ופתאום אני קולטת אותו, הוא עמד שם, נראה היה שהוא מחפש מישהו. המשכנו ללכת כשאני לא מצליחה להוריד ממנו את העיניים ועינינו נפגשו, חיוך שוב עלה לו על הפנים, הוא התרומם והתקדם לעברינו "היי" הוא פנה אליי, וואו לא ציפיתי לזה ובטח לא ציפיתי להתרגש מזה כל כך, "היי" החזרתי לו, "יום כיף בתל אביב?" הוא שאל ועניתי לו "כן, חוגגות לי יום הולדת", "אה, היום יש לך יום הולדת?" עוש שאלה מצידו, "כן" אמרתי במבוכה קלה , "בת כמה את?" והנה עוד שאלה, "18" עניתי לו תשובות קצרות, "אממממ ואצליכם גם חוגגים גיל 18 כמו אצלינו?" הוא שאל במבט ערמומי, לרגע שכחתי ששרה איתנו עד שהיא ענתה לו "אפילו יותר פרוע", "שרה!" אמרתי לה ואז פניתי אליו "לא, הנסיעה הזו לתל אביב זה בערך הדבר הכי פרוע שעושים", "הבנתי, אז היום אני עולה חזרה לרכבת ב 18:00, אשמח לראות אותך שוב" הוא אמר ואני הסמקתי ושרה ענתה במקומי "נתראה" לקחה אותי ביד והלכנו. הסתובבתי לאחור וראיתי שהוא מסתכל עלינו והמשכתי ללכת.

כל היום חשבתי עליו, כשהסתובבנו ברחוב דיזיגהוף, כשטיילנו ברוטשילד ואפילו בזמן השופינג בעזריאלי שאותו שמרנו לסוף כי משם כבר לקחנו רכבת חזרה הביתה.

שרה גם הזכירה אותו אבל לא יותר מדיי, נראה לי שגם היא לא הבינה מה בדיוק היה שם והעדיפה לא להתעסק בזה.

בזמן שאנחנו מסיימות את היום בקניון עזריאלי, עברנו ליד חנות של הלבשה תחתונה, אף פעם לא קנו לי משהו מעבר לתחתוני סבתא וחזייה פשוטה ובחנות הזו היה הכל "בואי ניכנס" אמרתי לשרה, "לגיל 18 אני חושבת שמגיע לי משהו מיוחד, לא?" והיא מיד ענתה "מה פתאום! אני לא נכנסת לחנות כזו!, מה יש לך זה טמא!", "אז תחכי רגע בחוץ אני נכנסת" אמרתי לה ונכנסתי, היא נשארה בחוץ עם פנים קצת כועוסות אבל לא היה לי אכפת.

החנות הייתה בצבעי שחור ואדום והיה שם הכל מהכל, תחתוני חוטיני שמעולם לא לבשתי, חזיות תחרה, בגדי גוף סקסיים, הכל.

רציתי לקנות משהו, לא ידעתי מה עד שראיתי פתאום חזייה יפיפייה, צבעה היה אדום, תחרה והיה נראה שאולי היא קצת שקופה. חיפשתי את המידה שלי כי כל המוכרות היו עסוקות כי החנמות הייתה עמוסה ושלפתי את החזייה עם המידה הנכונה ופניתי לעבר תא המדידה, מבטי הופנה לעבר שרה מחוץ לחנות אבל חוץ משרה ראיתי גם את החייל, הוא עמד מחוץ לחנות, מבטו עליי, סוקר אותי מרגל ועד ראש. חייכתי אליו, הוא אליי ונכנסתי לתא המדידה.

סגרתי את הוילון, שמתי את התיק בצד, הורדתי את החולצה, את החזייה ומדדתי את החזייה שלקחתי. הוילון פתאום נפתח "יש פה מישהו" צעקתי וכיסיתי את העצמי עם הידיים אבלהוילון נפתח עוד יותר ותוך שניה החייל איתי בתא המדידה כשהוא סוגר את הוילון מאחוריו.

"מה אתה עושה?" שאלתי אותו בעצבים, הוא לא ענה לשאלה שלי, הסתכל עליי "יפה לך החזייה הזו" אמר ושוב הסמקתי, הרגשתי שהפנים שלי עולות באש. הוא נגע בי "לא, אסור, אני שומרת נגיעה!" אמרתי בלחץ, אבל זה לא עניין אותו, הוא תפס לי את הידיים אשר כיסו את החזה שלי ושיחרר אותם, משום מה לא עצרי בעדו, הוא העביר אצבע על הצוואר שלי וירד איתה למטה לכיוון החזה שלי ועצר, הוא התקרב אליי עם פניו, הלב שלי דפק חשתי שהולך להיות משהו שאסור לי, שפתיו התקרבו ולפתע הרגשתי את אותן על השפתיים שלי, הוא התחיל בנשיקה עדינה, הגביר את הקצב, הלשון שלו עמוק בתוך הפה שלי ואני החזרתי לו. בחיים לא נישקו אותי, זו אשכרה הייתה הנשיקה הראשונה שלי, אבל איזו נשיקה זו הייתה, הוא גרם לי לרעדו בכל הגוף, הרגשתי משהו בתחתונים שלא הרגשתי בעבר, כאילו משהו רטוב שם אבל הפסקתי לחושב כי התרכזתי כל כך הנשיקה שלו עד שהוא עצר, הוא עדיין קרוב לפנים שלי אבל היד שלו טיילה לי על החלק העליון של החזה שלי, ירדה עוד למטה עד שהרגשתי את האצבע על הפטמה שלי, מסובב את האצבע שלו סביב הפטמה מה שגורם לי לגנוח, הוא שלח את ידיו מאחוריי, פתח את החזייה והוריד אותה לגמרי, השדיים שלי חשופים מולו והוא מסתכל כאילו עומד מולו סטייק עסיסי. הוא תפס את השדיים שלי בידיו והחל לעסות אותם, הוא פרס את ידיו והחל לשפשף את הפטמות שלי והרטיבות שלי בתחתונים רק הלכה והתחזקה, הוא הפסיק, התרחק, אנחנו מסתכלים אחד לשני בעיניים "תראי מה עשית" הוא אומר לי לחש ומצביע על איזור איבור מינו שם יש בליטה, מה שכנראה אומר שהזין שלו עומד. לא ידעתי איך להגיב, מהר שמתי את החזייה שלי, את חולצה ויצאתי כשהוא נשאר שם לבד.

יצאתי מהחנות, רצתי לכיון שרה "יאללה, הרכבת שלנו עוד מעט מגיעה" אמרתי לה בחוסר אויר והתקדמנו לרכבת.

הגענו לרציף ועיני חיפשו אותו אך לא מצאתי, אולי טוב שכך. הרכבת הגיעה ועלינו אני ושרה, לא היה מקום ברכבת ונאלצנו לעמוד ליד הדלת, שניה לפני שהדלת נסגרה הוא נכנס לקרון שלי, עומד לידי, צמוד. לא דיברנו כל הדרך, רציתי להגיד לו דברים אבל לא ידעתי מה, רציתי לראות אותו שוב אבל לא ידעתי איך, הרגשתי אותו מנסה לגעת בי בנסיעה אבל לא שיתפתי פעולה. התחנה שלו הגיעה, הוא ירד לפנינו, הרכבת עצרה ושניה לפני שירד לחש לי באוזן "תא חיצוני" וירד.

לא הבנתי על מה דיבר אז המשכתי כרגיל, הגענו לתחנה שלנו ונפרדתי לשלום משרה. הגעתי הביתה, מנסה לעכל את מה שקרה היום, זה היה אסור, מה יהיה איתי עכשיו? איך זה יתנקם בי? אני בכלל צריכה מחר להיפגש עם בעלי לעתיד! נכנסתי לחדרי מבולבלת לגמרי, מורידה את תיק הגב שלי, שמה אותו על המיטה ואז נזכרת 'תא חיצוני', בתיק שלי יש תא חיצוני! פתחתי את הרוכסן ובפנים הייתה שקית, פתחתי את השקית שם היה פתק והחזייה שמדדתי בחנות, בפתק היה כתוב 'תילבשי אותה ותשלחי תמונה למספר 052336...... יום הולדת שמח ' זה הוא! החייל! הוא קנה לי את החזייה, מה? ברצינות? משהו בי גם חש הקלה כי רציתי לראות אותו שוב, לא רציתי שזה ייגמר בינינו.

אבא שלי קרא לי לארוחת הערב, שמתי חזרה בשקית ואת השקית שמתי מתחת לכרית ויצאתי. כל ארוחת הערב שהייתה לכבוד יום הולדתי לא הייתי מרוכזת, חשבתי עליו ומדיי פעם חשבתי על אבנר שאני אמורה לפגוש כבר מחר.

ארוחת הערב עברה, כולל עוגת יום הולדת וכיבוי נרות ורק חיכיתי ללכת לחדרי למתנה שחיכתה לי מתחת לכרית. הגעתי לחדר, נעלתי והוצאתי את השקית. התפשטתי ושמתי את החזייה החדשה שלי והצטלמתי וזהו. לא ידעתי אם אני אשלח לו אבל משהו בי רצה. לקחתי את הפתק ושמרתי אותו כאיש קשר והתאפקתי, לא שלחתי כלום.

למחרת בבוקר קמתי כרגיל לאחר שלא הצלחתי להירדם כל הלילה ממחשבות על החייל, המשכתי ביומי כרגיל עד לערב בו נערך המפגש עם אבנר, כנראה בעלי המיועד.

הגיעה השעה והם דופקים בדלת, מברכים לשלום את כולם וכך גם אבנר, אנחנו בקושי מדברים כל הארוחה ואני כרגיל, חושבת על החייל שמחכה אולי לתמונה שלי. בסוף הארוחה, רגע לפני הקינוח קמתי לנוחיות די מוטרדת מהשידוך הקרוב ודי מוטרדת שהחייל הנגע בי והכי מוטרדת שאני רוצה שוב. הגעתי לשירותים, פתחתי את הטלפון ושלחתי לו את התמונה ומאותו רגע הפסקתי לנשום, לא עברה שניה והוא החזיר לי הודעה 'חיכיתי לך' ועוד הודעה 'הוא חיכה לך' ואז תמונה שהסעירה אותי, בתמונה הוא עומד מול מראה ותופס את איבר מינו. בחיים לא ראיתי איבר מין של גבר לפני, הרגשתי מחוללת אך גם דלוקה ושוב הרטיבות הזו בתחתונים. לא הגבתי.

יצאתי החוצה מהשירותים חזרה לאורחים שלמיטה הבנתי כבר סיכמו על השידוך, אני בכלל לא רוצה את אבנר, אני רוצה את החייל! אני אמורה להתחתן עם מי שנגע בי ראשון ושזה החייל.

אני ואבנר הסתכלנו אחד על השני די אבודים, נראה היה שגם הוא לא מעוניין אבל הרבה ברירה לא הייתה לנו, ככה זה אצלינו. כאשר נפרדנו מהם בדלת קיבלתי הודעה, זה החייל, 'מחר, תחנת רכבת עזריאלי, 09:00, אני אחכה לך'. לא עניתי, הלכתי לחדר, לישון ולנסות לשכוח מהתמונה, ממפגש עם החייל ומהחתונה עם אבנר.

למחרת קמתי ב7 בבוקר, מוקדם מהצפוי וכאילו תיכננתי את זה, התלבשתי ויצאתי לכיוון הרכבת, הרגליים שלי הלכו לשם לבד. עליתי לרכבת וירדתי בתחנת עזריאלי. חיפשתי אותו ברכבת, ברציף ולא מצאתי לכן החלטתי לשלוח לו הודעה 'אני כאן', הוא התקשר אליי, עניתי והוא אמר "שירותים, תא אמצעי" וניתק. אילו שירותים? אני לא יכולה להיכנס לשירותי גברים והוא יודע את זה.

נכנסתי לשירותי נשים, תא אמצעי סגור והשאר ריקים כרגע, בדיוק יצאו שתי בנות, דפקתי על הדלת של התא האמצעי ושמעתי את המנעול נפתח,נכנסתי, הוא ישב על מכסה השירותים כשהוא עירום לגמרי ואיבר מינו קשה והוא נוגע בעצמו ומסתכל עליי. הוא קם, באתי להגיד משהו והוא שם את האצבע שלו על הפה שלי כדי שלא אגיד דבר, הוא נשק לי שוב, שם את ידיו על כתפיי ודחף אותי מטה כדי שאהיה על הברכיים, עכשיו האיבר שלו, איבר.. הזין שלו מול הפנים שלי. הוא תפס את הזין שלו והעביר אותו על הפנים שלי, נתן לי סטירה על לחי שמאל עם הזין ואז על לחי ימין, העביר את הכיפה על שפתיי מה שגרם לי לפתוח קצת את הפה, עדיין לא פתחתי אותו עד הסוף והוא כבר הכניס את הזין לתוך הפה שלי, הטעם של הזין שלו היה כמו משהו שאף פעם לא טעמתי, טעם מוזר כזה אבל טעים, הוא דחף אותו עוד יותר וגרם לי להיחנק מה שגרם לו להגביר את הקצב, היה נראה שזה שהוא חונק אותי עם הזין שלו רק הדליק אותו יותר, הוא הכניס והוציא את הזין מהפה שלי בלי הפסקה, ירדו לי דמעות מהעיניים, הוא לחש "תסתכלי עליי" וכך עשיתי, הסתכלתי עליו בעיניים מלמטה כשהזין שלו בפה שלי והוא מסתכל עליי ודחוף את הזין שלו עמוק יותר. ראיתי שהוא מתאפק להיות בשקט אבל לפרקים הוא לא הצליח ויצאו ממנו קולות של גניחה חרישית. הוא הוציא את הזין מהפה שלי, העמיד אותי על הרגליים והושיב אותי על מכסה השירותים. הוא הרים לי את החצאית מעלה וראה שאני עם גרביונים, בכל זאת דתייה ובלי כל איפור הוא קרע את הגרביונים שלי, פתח את הרגליים שלי, הזיז את התחתונים שלי הצידה, התכופף על ברכיו והעביר אצבע לאורך הכוס שלי מה שגרם לי לצמרמורת. הוא התעכב למעלה, באיזור הדגדגן כך אמרו לי, פתח את הכוס לרווחה ועיסה לי את הדגדגן, זה היה כל כך נעים, לא ציפיתי לזה, רציתי להגיד לו לא, שאסור לי, שאסור בכללי, שאני צריכה להתחתן עם אחר אבל לא יכולתי, רציתי שימשיך. כל כך הרבה מחשבות רצו לי בראש אבל הן כולן נעלמו ברגע שהרגשתי חום על הכוס שלי, הסתכלתי למטה וראיתי שהוא מעביר את הלשון שלו לכל האורך, מלקק כל איזור, מכניס את הלשון שלו עמוק לתוך הכוס ושוב על הדגדגן, התחשק לי לצרוח אבל התאפקתי. הוא התקרב שוב עם האצבע "לא" לחשתי לו והוא הבין לפי תגובתי שאני בתולה והמשיך ללקק, הוא שלח יד אחת לזין שלו והכל לשפשף אותו בקצב מהיר תוך כדי שהוא מתנשף על הכוס שלי, הרגשתי זרמים עולים לי בגוף, תחושה שמעולם לא חוויתי, לא עברה שניה וכל הגוף שלי החל לרעוד, נראה לי שחוויתי את האורגזמה הראשונה שלי, הרעידות שלי גרמו לו לעמוד על רגליו ולפתע הרגשתי נוזל חם על הכוס שלי.

התלבשנו חזרה, ללא מילים, הוא יצא ראשון לאחר שבדק שאין אף אחת בשירותים ואני מיד אחריו. בקושי יכולתי ללכת, הרגשתי שאני נופלת מרגליי ופתאום הרגשתי יד מאחוריי אוחזת בי, זה היה הוא "אם עכשיו את לא יכולה ללכת מה יהיה אחרי שהזין שלי יפתח אותך?" אמר כשהוא לוחש באוזניי. התיישבנו, הוא קנה לי שתייה ועלינו יחד לרכבת לחזור הביתה, לא דיברנו כל הדרך, רק מבטים גנובים, הגיעה התחנה שלו הוא קם ושניה לפני שהלך התכופף לעברי והושיט את ידו "ירדן, נעים מאד!" הושטתי לו לו, למרות שאסור לי "הודיה" ולחצנו ידיים. הוא ירד מהרכבת וישר שלחתי לו הודעה 'יש לי שידוך, מתחתנת בקרוב' והוא החזיר לי הודעה 'את מסיבת הרווקות אני מארגן לך'.

המשך יבוא...