עכשיו, תעשה מה שאני אומרת לך

לפני שבוע התקבלתי לעבודה חדשה, רק סיימתי לימודי תוכנה, חיפשתי עבודה ולמזלי מצאתי.

המשרד הוא משרד די גדול, יש כ150 עובדים שמחולקים לכמה מחלקות, לכל מחלקה יש את המנהל שלה אבל יש מנכ"לית אחת שהיא מנהלת את הכל.

לא פגשתי אותה עדיין, רק שמעתי עליה, בראיון שלי היא בכלל לא נכללה, רק המנהל הישיר שלי.

לאחר שהודיעו לי על כך שהתקבלתי, אמרו לי להגיע בראשון שלאחר מכן בשעה 09:00.

יום ראשון הגדול הגיע, הגעתי לבניין, היושב במרכז תל אביב, נושם נשימה ארוכה ונכנס.

אני מגיע למעלית ולוחץ על הכפתור ואני מרגיש מישהו מאחוריי. אני מסתובב כשהראש שלי מופנה מטה ורואה נעלי עקב אדומות, מעלה את הראש שלי עד למעלה ורואה בדרך את הרגליים הכי ארוכות שראיתי, עד לחצאית עיפרון שחורה אשר עטפה גוף חטוב, חולצה מכופתרת לבנה ועד לפנים שהיו עם מבט טורף.

אני מסמיק רק מלראות אותה ולמזלי המעלית בדיוק נפתחה.

אני נכנס למעלית והיא מיד אחריי, אני לוחץ על קומה 5 "איזו קומה?" אני שואל אותה והיא עונה לי "כשאתה יורד, אני יורדת" ומחייכת חיוך מסתורי.

לא אמרנו בנוסף כלום, המעלית התריעה שהיא הגיעה לקומה, הדלת נפתחה, חיכיתי, נתתי לה לצאת לפניי והיא הבינה את זה והחלה לצאת והעיניים שלי נמשכו ישר לישבן שלה, מפוסל בדיוק כמו שאני אוהב.

לא ראיתי לאיפה היא הולכת, הלכתי לכיון המשרד של המנהל החדש שלי, הוא כבר חיכה לי והיה מאד מקבל פנים.

הוא הסביר לי קצת על המחלקות, על ההפסקות, ארוחות הצהריים ובסוף גם קצת על המנכ"לית של החברה, "בוא, אכיר לך אותה" הוא אמר והלכתי אחריו לכיוונה.

הוא דופק על דלת המשרד שלה "כן?" נשמע קול מעבר לדלת ואנחנו נכנסים, הוא נכנס קודם ואני מיד אחריו, "איך אוכל לעזור לך רונן?" אני שומע אותה שואלת את הבוס שלי אבל עדיין לא רואה אותה,

"אני רוצה שתכירי את עמית, המתכנת החדש במחלקה שלי" הוא אומר וזז הצידה וחושף אותי ואותה.

זו היא, האישה מהמעלית בבוקר, היא המנכ"לית??

היא מחייכת חיוך קל אך מעט עסיסי, קמה ממקומה, עוקפת את השולחן שלה ומתקדמת לעברי "אלכסנדרה, נעים מאד" ומושיטה יד ואני מגיב ללחיצת ידיים. אני לא מדבר, רק מסתכל לה בעיניים והיא מסתכלת גם, יש לה עיניים חודרות, הן חודרות כל כך עד שהן גורמות ליד שלי להזיע.

רונן שובר את השתיקה ומגחגח בגרונו ואני יוצא מההלם "נעים מאד אלכסדרה, אני עמית, מתרגש מאד להתחיל לעבוד כאן" סוף סוף הגבתי, היא חייכה עכשיו חיוך גדול שחשף את השיניים הלבנות שלה שבקעו מהשפתיים העסיסיות שלה שעטופות באודם אדום עז ועונה לי "אני בטוחה שתשתלב כאן כאן נהדר", אנחנו עדיין אוחזים ידיים.

"טוב, אנחנו נתחיל לעבוד, רק רציתי שתכירו" רונן אומר וגורם לנו לשחרר את הידיים, היא עדיין מביטה בי, לא מורידה ממני את העיניים ואני בטח שלא מסוגל להוריד ממנה.

אנחנו מסתובבים, הולכים לעבר היציאה מהמשרד שלה "בהצלחה עמית" היא זורקת לפני שאנחנו יוצאים ואני עונה לה "תודה, נתראה",  "לא יכולה כבר לחכות" היא עונה בשקט שלא בטוח שאפילו זה מה ששמעתי.

הימים עוברים, אני מתחיל לקלוט את העבודה ואפילו כבר יש לי חבורה קטנה של חברים שגם יוצאים יחד להפסקות.

לפני שבוע, הלכנו כל החבורה לארוחת הצהריים במסעדה הקבועה וכשהתיישבנו אני רואה ממולי את המנכ"לית, יושבת שם עם עוד כמה מנהלים, היא ישר הרימה את ראשה והסתכלה עליי, הנהנה בראשה כמחוות שלום והחזרתי לה באותה הדרך וחזרתי לחברים שלי.

כל ארוחת הצהריים הצצתי עליה והיא עליי, הרגשתי אותה, גם הזין שלי הרגיש אותה אבל ניסיתי להוציא את זה מהראש שלי, אני לא יכול לחושב ככה על המנכ"לית.

סיימנו לאכול אבל נשארנו עוד קצת לשבת והיא כבר קמה מהשולחן שלה והתקדמה ליציאה תוך כדי שהיא עוברת לידי אני מרגיש ליטוף על היד שלי, בטח בטעות אני חושב לעצמי והיא ממשיכה החוצה.

ימים עוברים, אני לא רואה את אלכסנדרה בכלל, אין לנו יחסי עבודה או משהו כזה.

היום בבוקר, נכנסתי למחשב ואני רואה ממנה מייל:

"שלום עמית,

נא להגיע למשרדי היום בשעה 15:30.

בברכה, אלכסנדרה"

למה היא רוצה שאגיע אליה? אולי עשיתי משהו לא בסדר למרות שאני מאמין שרונן היה אומר לי אם הייתי עושה משהו לא תקין. נלחצתי קצת אבל ניסיתי להעביר את היום בלי יותר מדיי בעיות.

הגיעה השעה 15:15 והתכוונתי ללכת למשרד של אלכסנדרה, קמתי מהכיסא ובדיוק רונן נכנס אליי ושאל לאיפה אני הולך, עניתי שאלכסנדרה ביקשה שאגיע אליה למשרד וראיתי שהוא הופתע, הוא לא ידע על כך. מוזר.

הוא שיחרר אותי והתקדמתי לעבר המשרד שלה.

אני דופק על הדלת ושומע קול "תיכנס" ואני נכנס.

היא יושבת על הכיסא שלה ואיך שהיא רואה אותי היא קמה, היא לובשת שמלה שחורה צמודה שמבליטה את החמוקיים שלה, גרביון רשת ושוב אותן נעלי עקב אדומות מהפעם הראשונה שראיתי אותה. היא סקסית.

היא עקפה את השולחן שלה והגיעה לקדמתו ונשענה עליו קלות כשהיא מביטה בי "אתה יודע למה קראתי לך?" היא שאלה אותי והאמת שלא היה לי מושג למה "האמת שלא, אשמח לדעת" עניתי לה, אני מודה שקצת בפחד, היה בה משהו מרתיע.

"קראתי לך כי רציתי להגיד לך שאתה עושה עבודה טובה, ואני מעריכה עובדים טובים" היא עצרה לרגע ושאלה "אתה יודע איך אני מעריכה עוברים טובים עמית?" ובתמימות עניתי לה "אני לא יודע".

"תשב עמית" היא אמרה לי וישבתי על הכיסא אורחים מול השולחן שלה והיא בתגובה "ילד טוב".

היא התרוממה, התקדמה לעברי, הרימה את השמלה שלה קלות והתיישבה עליי בפיסוק רגליים.

נכנסתי למצב של הלם, לא ידעתי איך להגיב, אבל הזין שלי הגיב במקומי והתחיל להתקשות מתחת למכנסיים שלי.

"אתה מאד מוצלח בעבודה שלך, אתה יודע עמית?" היא שואלת בלי באמת לחכות לתשובה, מצידה את החזה שלה לפנים שלי.

"שמעתי עליך דברים טובים" היא אומרת ומתחילה להתחכך בי מעל המכנסיים ומעמידה לי את הזין יותר.

"מה שמעת עליי?" היא שואל והפעם רוצה שאענה, "לא הרבה למען האמת" עניתי לה כשאני קצת רועד.

"אמממ חבל, רוצה שאספר לך קצת?" היא לחשה לי באוזן , "אה, כן, נראה לי שכן" הקול שלי רעד כשעניתי לה.

"אני אוהבת עובדים טובים, עובדים שעושים בדיוק מה שאני אומרת להם, אתה תעשה מה שאני אומרת לך?" היא שאלה ולא ידעתי מה לענות, הרי בעבודה אני אעשה מה שהיא תגיד, אבל למה בדיוק היא מתכוונת, לפני שאני מספיק לענות, היא קורעת את הגרביוני רשת שלה ושמתי לב שהיא בלי תחתונים והכוס שלה חשוף לגמרי, היא העבירה אצבע על הפתח של הכוס שלה, לכל האורך ובסוף דחפה את האצע לתוך הכוס שלי, הוציאה אותה, קירבה לי אותה לפה "עכשיו תטעם", פתחתי את הפה והיא דחפה לי את האצבע שלי לפה שלי, נתנה לי לטעום אותה ואני מצצתי לה את האצבע, היא דחפה והוציאה את האצבע, זיינה לי את הפה עד שלבסוף היא הפסיקה.

היא קמה ממני, והעיניים שלה התמדקו ישר על הזין שלי שראו כמה שהוא קשה מתחת למכנסיים.

"קום" היא אמרה בציווי וקמתי.

"עכשיו תשב על הרצפה כמו כלב טוב" ואני יושב, לא יודע למה, אבל הזין שלי יודע.

אני יושב על הרצפה, כשאני נשען על הכיסא שלפני רגע ישבתי עליו, היא עומדת, מתקרבת אליי, תופסת לי את השיער ומשעינה את הראש שלי לאחור, מתקרבת עם הכוס שלי אליי "עכשיו, תאכל לי את הכוס!"

היא מתיישבת על על הפנים, "תוציא לשון כמו זונה קטנה שאתה" ואני מוציא לשון ומתחיל ללקק לה את הכוס, היא טעימה, אני רוצה להגיד לה אבל קצת מפחד, יש בה משהו מפחיד, מאיים וסקסי בטירוף, הכל יחד.

היא רוכבת לי על הפנים, מזיינת לי אותם והזין שלי רוקד לו במכנסיים עוד שניה קורע אותם.

היא גונחת אבל בשקט, כל גניחה שלה אני מגביר את המהירות של הלשון שלי ומכניס אותה יותר עמוק.

היא כל כך רטובה, "כן, כלב שלי, ככה בדיוק" היא אומרת בגניחות קלות אני תופס לה את הכוס עם הידיים ופותח לה אותו ככה אוכל להיכנס אפילו עמוק יותר, אני מוצץ לה את הדגדגן חזק "אני גומרת" היא לוחשת שלי ומתפרקת לי על הפה, היא נוטפת.

היא קמה מהפנים שלי, מסדרת את השמלה שלה והולכת לשבת בכיסא המשרדי שלה.

אני קם, לא מבין מה בדיוק אני צריך לעשות ולא מבין כל כך מה קרה כאן עכשיו.

"עבודה טובה עמית, תמשיך להיות כזה עובד טוב, אני לגמרי אגיד למנהל הישיר שלך"

היא אמרה, די ברצינות, עניתי "תודה" בצורה לא ברורה והלכתי.

למחרת, שוב פותח את המייל שלי ורואה ממנה עוד מייל:

"שלום עמית,

נבחרת לעובד מצטיין.

לקבלת הפרס יש להגיע לכתובת: הרצל 128, תל אביב.

בברכה, אלכסנדרה"

המשך יבוא